09/03/2025
לא רק בניינים הם מורשת מורשת לשימור.
ב 1949 הונהגה ביפן קטגוריית מכוניות חדשה, Kei (קיצור של המילה היפנית ל'משאית קלה'). המטרה הייתה לעודד את תעשיית הרכב היפנית הן מבחינת ייצור והן מבחינת רכישה ע"י הלקוחות. הקטגוריה איפיינה כלי רכב קטנים במיוחד, עם מידות צנומות (אורך כללי עד 3.50 מ' ורוחב מקסימלי של 1.50 מ') ומנועים קטנים (660 סמ"ק-900 סמ"ק, והספקים שלא יעלו על 68 כ"ס).
ה K-Cars הגיעו לשיא פריחתם בשנות ה-60 והמשיכו להוות יותר משליש מסך מכירות הרכב הפרטי ביפן ברציפות עד שנת 2016!!
הרגולציה החדשה דרשה מהיצרנים להיות יצירתיים, והם אכן היו. בשנת 1961 סובארו הציגה את המשאית הקלה הראשונה בקטגוריה (Sumo), ועל בסיסה הוסיפה סובארו גרסאות נוספות: לטנדר, מיקרו-וואנים ודגמי פנאי. הE-10, עשה שימוש במנוע 1000 סמ"ק כמתבקש משמו (היה גם E-12 4X4), וידע להסיע ביעילות (נוחות זה סיפור אחר) 7 נוסעים!
ויש גם זוית ישראלית: בשנות ה-70 יצרנים יפניים גדולים נמנעו מלשווק את תוצרתם בישראל בגלל החרם הערבי. סובארו, אז יצרן קטן ומאוד לא מוכר מחוץ לגבולות יפן, לא שעה לאיומים ושיווק את תוצרתו בישראל בהצלחה. כל כך בהצלחה, שכמעט אין בית בישראל של שנות ה-80 וה-90 שלא חנתה אצלו סובארו בשלב כזה או אחר. בשיאה, החזיקה בישראל סובארו נתח שוק דמיוני של 32%. הE-10, הגיעה לישראל וכאן קראו לה 'סובארית', כי היא סובארו קטנה. הסובארית נמכרה לצבא, הגיעה כמעט לכל קיבוץ בארץ והתגלתה כרכב עבודה והובלה מפתיעה ביכולות הנשיאה שלה (וגם ביכולות ההתהפכות שלה...). אח"כ הן עברו לשמש משפחות ברוכות ילדים, ולבסוף נזנחו, נגרטו, או ננטשו למות בשדות וחצרות מושבים.
ויש גם זוית אישית. תקופה ארוכה שאני מחפש את האתגר/תחביב הבא. רכבי אספנות תמיד קרצו לי. כמו לבניינים, גם להם יש איכויות ומשמעות היסטורית והם מספרים סיפור של תקופה שהייתה ואיננה עוד. הסובארית היא רכב שיודע לגרום לכל אחד שרואה אותה - לחייך. יש בה משהו מעוות אבל תמים, מכוער באופן בלתי מודע לעצמו ומתוחכם בלךי גימיקים. בכל זאת, להכניס 7 אנשים בתוך מקרר משרדי קטן דורש תחכום.
אז עכשיו מתחיל פרוייקט שהוא לא סתם ארוך, הוא אינסופי. להחזיר עטרה ליושנה, להשיב לה את הברק והחן שהיו לה בהתחלה, ולהעניק לה בחזרה את תפארת העבר.
