Eldad Greenfield Architecture & Heritage Conservation

Eldad Greenfield Architecture & Heritage Conservation שימור המורשת הבנויה, ארכיטקטורה, שימור אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים, תיקי תיעוד וסקרי שימור

להוות מרכז להחלפת מידע בין אדריכלים יוצרים,מעצבים,נותני שירותים,וחברות בתחום. מטרתנו להביא לידיעת הכלל את העדכונים והחדשות,בנושא בנייה ירוקה ואקולוגית בישראל ובכך לתרום ולקדם את הנושא בישראל ובעולם.

חדרי האוכל בקיבוצים הם הלב הפועם של הקהילה, במבנים אלה הושקעו המשאבים ומאמצי התכנון הרבים ביותר. בשונה ממקומות אחרים, חד...
15/03/2026

חדרי האוכל בקיבוצים הם הלב הפועם של הקהילה, במבנים אלה הושקעו המשאבים ומאמצי התכנון הרבים ביותר. בשונה ממקומות אחרים, חדר האוכל של קיבוץ מפלסים הוקם בשנת 1961. הוא לא תוכנן ע"י אדריכל ידוע ולא התהדר ביצירות אומנות מיוחדות, אבל הוא מציג פרופורציות אדריכליות נאות המשלמות בין קוים אותוגונליים לאלכסוניים היוצרים תנועה, משטחים רבועים ומשולשים, וכניסה טקסית בגרם מדרגות העולה מהרחבה המרכזית. אור ואויר נכנסו דרך חלונות סרט ארוכים בין הגגות. מקום נעים ומזמין לקהילה, שחדר האוכל היה המבנה המרכזי שלה.
בתגובות תמצאו כמה תמונות מהמבנה היום.

מגדל צדק הוא פנינה אמיתית, במיוחד עכשיו כשמזג האוויר מושלם והכל מסביב ירוק בוהק. ואיזה תענוג לטייל כאן עם יאיר ורון!המקו...
09/02/2026

מגדל צדק הוא פנינה אמיתית, במיוחד עכשיו כשמזג האוויר מושלם והכל מסביב ירוק בוהק. ואיזה תענוג לטייל כאן עם יאיר ורון!
המקום הזה מספר סיפור מרגש על מורשת תעשייתית, צבאית והתיישבותית שנפרשת על פני דורות. מדהים לראות את המהפך שהאתר עבר ב-20 השנים האחרונות – מעזובה ופסולת לגן לאומי מטופח עם מבנים שעברו שימור מוקפד.
אבל מעבר לפריחה המקסימה, המורשת וההיסטוריה בכל פינה, השבילים ותצפיות, ובריכות החורף שעכשיו מלאות: גילינו המון פוטנציאל שרק מחכה לפריצה – גם בחוויות למבקרים וגם בתוכן הלימודי. יש פה "שכבות נסתרות" שעוד יסופרו, ואנחנו כבר מחכים לראות איך המקום המופלא הזה ימשיך להתפתח ולממש את כל מה שיש לו להציע.

מתי אתם הייתם שם לאחרונה ומה הכי אהבתם?

אחד מפרויקטי השיחזור היפים שפגשתי. באר אנטילית בחאן זרעוניה בבנימינה. כמובן, בישראל כמו בישראל: יש שלט שאוסר טיפוס למקום...
05/01/2026

אחד מפרויקטי השיחזור היפים שפגשתי. באר אנטילית בחאן זרעוניה בבנימינה. כמובן, בישראל כמו בישראל: יש שלט שאוסר טיפוס למקום הכי שווה לטיפוס (וכולם מטפסים), יש גדר מכוערת שהוצבה כלאחר יד ובלי תכנון וזה פוגע במקום המושקע, והמתכנן והמבצע של הפרוייקט נותרו אלמונים. וחבל.
אבל חוץ מזה, שווה ביקור. זה עובד נפלא!

לפעמים החיים המקצועיים מזמנים לך רגע כזה, שבו אתה מוצא את עצמך עושה משהו לגמרי חדש, קצת מחוץ לגבולות של מה שאתה רגיל אלי...
10/11/2025

לפעמים החיים המקצועיים מזמנים לך רגע כזה, שבו אתה מוצא את עצמך עושה משהו לגמרי חדש, קצת מחוץ לגבולות של מה שאתה רגיל אליו.
רוב הזמן אני עוסק בשימור של מבנים, אתרים, שכבות של זיכרון ומורשת. זה העולם המוכר והאהוב שלי, שבו אני מרגיש בבית.
אבל לפעמים צצה הזדמנות שמוציאה אותך מהנוחות הזו, מתחום המומחיות, ודווקא אז קורה משהו מרגש באמת.
הפעם נוצרה הזדמנות לרכז את כנס “שותפים לים”, ביוזמה של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. כנס שמטרתו לחבר בין קהילות הספורט הימי, שייטים, צוללים, גולשים, חותרים, לבין הגופים הפועלים לשמירה על הסביבה הימית.
בסוף, ים נקי ובטוח ובריא הוא אינטרס משותף גם של הדגים וגם של האנשים.
בהתחלה זה היה קצת מלחיץ . נושא חדש, אנשים חדשים, עולם חדש.
אבל ככל שהכנס התקדם, הבנתי שמה שאני באמת אוהב זה חיבורים, שיתופי פעולה ורעיונות חדשים.
הכנס היה מוצלח, ההרצאות היו מרתקות, והכי חשוב: האנשים שפגשתי בדרך היו השראה אמיתית.
לפעמים, כדי להתפתח, צריך פשוט להעז לקפוץ למים.

צילום: ברשטרנבך

לא האמנתי כשראיתי כמה חברים שלי צדקו.אלו שיודעים כמה עולם הרכב קרוב לליבי, אמרו לי לשים לב לתופעה המסקרנת : ביוון, גיל ה...
26/08/2025

לא האמנתי כשראיתי כמה חברים שלי צדקו.
אלו שיודעים כמה עולם הרכב קרוב לליבי, אמרו לי לשים לב לתופעה המסקרנת : ביוון, גיל המכונית הממוצעת הוא הגבוה ביותר באירופה - 18 שנה. ואכן, במהלך חודשיים של טיול ביוון לא הפסקתי להתפעל ממכוניות שנות ה-80 וה-90 שממלאות את הכבישים, שמורות ויפות. כישראלי מוקף מכוניות ליסינג-חשמליות-לבנות-חבוטות, המראה היה יותר מסתם ניחוח ילדות נוסטלגי.
במבט ראשון אפשר לייחס את זה למצב הכלכלי הכללי ביוון. לאנשים אין כסף, מכונית היא משאב יקר, ולכן אין ברירה אלא לשמור טוב על המכונית ולהמשיך להשתמש ברכב הישן. אבל אחרי שמדברים עם המקומיים ומביטים מקרוב – מבינים שהמציאות מורכבת יותר. מכונית היא לא רק קופסת פח שמתניידת ממקום למקום ביעילות. היא גם סימן לזהות וזכרונות. השמירה על מכונית ישנה במצב שמור ומתוחזק היא תוצאה של התנהלות כלכלית, אבל גם של תפיסת עולם.
וכמו במכוניות – כך גם במבנים. העיקרון ש"ישן מפני חדש תוציא" פשוט לא תמיד נכון.
במשרד שעוסק בשימור ומורשת, אנחנו פוגשים שוב ושוב את אותה דילמה: להרוס ולבנות מחדש, או לשמר ולהתאים?
המבנים הישנים – בתי האבן, המחסנים, או המפעלים התעשייתיים – לא תמיד צריכים לפנות מקום לחדש. הם יכולים להמשיך לשמש, לספר סיפור ולתת זהות למקום, אם רק יודעים איך לטפל בהם נכון.
שימור איננו נוסטלגיה בלבד, אלא גישה אדריכלית עכשווית שיש לה יתרונות:
ערך תרבותי והיסטורי דרך שמירה על סיפורה של הקהילה.
ערך סביבתי בעזרת צמצום פסולת בניין והפחתת שימוש במשאבים חדשים.
ערך כלכלי, כי למבנים היסטוריים יש ערך והם מושכים קהל ומספקים חווית ביקור שבניין חדש לא מסוגל לספק.
בדיוק כמו מכונית ישנה, שהשקעה נכונה מאריכה את חייה ושומרת עליה, כך גם מבנה ותיק יכול להמשיך לשרת אותנו עוד שנים רבות, תוך חיבור משמעותי בין עבר, הווה ועתיד.
במשרד שלנו אנחנו מאמינים שלא כל מה שישן צריך להיעלם מהנוף.
המשימה שלנו היא לזהות את הפוטנציאל שבקיים, לשמר אותו ולהעניק לו חיים חדשים.

צעדנו אל אתר העתיקות בדלפי עם הרבה בטחון, ויצאנו מבולבלים.חשיבותו ויופיו של האתר בדלפי ידועים: נוף דרמטי, ממצאים עתיקים ...
27/07/2025

צעדנו אל אתר העתיקות בדלפי עם הרבה בטחון, ויצאנו מבולבלים.
חשיבותו ויופיו של האתר בדלפי ידועים: נוף דרמטי, ממצאים עתיקים עוצרי נשימה, ופחות תיירים מהאקרופוליס הופכים אותו למוקד ביקור מרכזי. דלפי נחפר כבר מ־1880, על ידי משלחות שונות, כל אחת עם מטרות, גישות ומקורות מימון משלה. המתח בין הרצון לשמור על האותנטיות (שנמצא במצב שנמצא בשל אירועים היסטוריים שונים כמו רעידות אדמה, מלחמות וחורבן, שיקום ובנייה) לבין המטרה להקים מחדש ולשחזר (כדי להחזיר את הוד העבר ולהסביר את העוצמה הפיזית של המבנים) ניכרים בכל פינה.
ניכר שהמבקר הוא מישני באתר: אין צל (אולי בגלל הקושי ההנדסי והאדריכלי להציב פרגולות באתר כל כך רגיש), אין ברזיות (זה כבר סתם חסכון), והשילוט מצומצם, מנותק מהשפע הארכיאולוגי שמסביב. אבנים מעוטרות, כותרות, כתובות – שוכבות בין השבילים, בלי הקשר ובלי סיפור.

וזה לא ייחודי לדלפי. גם בישראל – בקיסריה, בבית שאן, באפולוניה – אנחנו נתקלים באתגר דומה:
איך לתרגם אתר מורכב ורב־תקופתי לחוויית ביקור ברורה, נגישה ומלמדת?
כאן נכנסת לתמונה עבודת צוות הפיתוח: מתכננים, אנשי שימור, אוצרים ומעצבים שמוטלת עליהם משימה לא פשוטה – להפוך שכבות של אלפי שנות היסטוריה לחוויה שלמה אחת.
אתר כמו דלפי מזכיר לכולנו עד כמה חשובה לא רק החפירה – אלא גם ההנגשה.
(המוזיאון הסמוך? סיפור לפוסט אחר...)

לא רק בניינים הם מורשת מורשת לשימור.ב 1949 הונהגה ביפן קטגוריית מכוניות חדשה, Kei (קיצור של המילה היפנית ל'משאית קלה'). ...
09/03/2025

לא רק בניינים הם מורשת מורשת לשימור.

ב 1949 הונהגה ביפן קטגוריית מכוניות חדשה, Kei (קיצור של המילה היפנית ל'משאית קלה'). המטרה הייתה לעודד את תעשיית הרכב היפנית הן מבחינת ייצור והן מבחינת רכישה ע"י הלקוחות. הקטגוריה איפיינה כלי רכב קטנים במיוחד, עם מידות צנומות (אורך כללי עד 3.50 מ' ורוחב מקסימלי של 1.50 מ') ומנועים קטנים (660 סמ"ק-900 סמ"ק, והספקים שלא יעלו על 68 כ"ס).
ה K-Cars הגיעו לשיא פריחתם בשנות ה-60 והמשיכו להוות יותר משליש מסך מכירות הרכב הפרטי ביפן ברציפות עד שנת 2016!!
הרגולציה החדשה דרשה מהיצרנים להיות יצירתיים, והם אכן היו. בשנת 1961 סובארו הציגה את המשאית הקלה הראשונה בקטגוריה (Sumo), ועל בסיסה הוסיפה סובארו גרסאות נוספות: לטנדר, מיקרו-וואנים ודגמי פנאי. הE-10, עשה שימוש במנוע 1000 סמ"ק כמתבקש משמו (היה גם E-12 4X4), וידע להסיע ביעילות (נוחות זה סיפור אחר) 7 נוסעים!

ויש גם זוית ישראלית: בשנות ה-70 יצרנים יפניים גדולים נמנעו מלשווק את תוצרתם בישראל בגלל החרם הערבי. סובארו, אז יצרן קטן ומאוד לא מוכר מחוץ לגבולות יפן, לא שעה לאיומים ושיווק את תוצרתו בישראל בהצלחה. כל כך בהצלחה, שכמעט אין בית בישראל של שנות ה-80 וה-90 שלא חנתה אצלו סובארו בשלב כזה או אחר. בשיאה, החזיקה בישראל סובארו נתח שוק דמיוני של 32%. הE-10, הגיעה לישראל וכאן קראו לה 'סובארית', כי היא סובארו קטנה. הסובארית נמכרה לצבא, הגיעה כמעט לכל קיבוץ בארץ והתגלתה כרכב עבודה והובלה מפתיעה ביכולות הנשיאה שלה (וגם ביכולות ההתהפכות שלה...). אח"כ הן עברו לשמש משפחות ברוכות ילדים, ולבסוף נזנחו, נגרטו, או ננטשו למות בשדות וחצרות מושבים.

ויש גם זוית אישית. תקופה ארוכה שאני מחפש את האתגר/תחביב הבא. רכבי אספנות תמיד קרצו לי. כמו לבניינים, גם להם יש איכויות ומשמעות היסטורית והם מספרים סיפור של תקופה שהייתה ואיננה עוד. הסובארית היא רכב שיודע לגרום לכל אחד שרואה אותה - לחייך. יש בה משהו מעוות אבל תמים, מכוער באופן בלתי מודע לעצמו ומתוחכם בלךי גימיקים. בכל זאת, להכניס 7 אנשים בתוך מקרר משרדי קטן דורש תחכום.
אז עכשיו מתחיל פרוייקט שהוא לא סתם ארוך, הוא אינסופי. להחזיר עטרה ליושנה, להשיב לה את הברק והחן שהיו לה בהתחלה, ולהעניק לה בחזרה את תפארת העבר.

יותר מ60 שנה ש רשות הטבע והגנים  מנהלת גנים לאומיים יבשתיים. זו פעולה מורכבת שיש בה היבטים של קליטת קהל, בטיחות, הדרכה, ...
24/02/2025

יותר מ60 שנה ש רשות הטבע והגנים מנהלת גנים לאומיים יבשתיים. זו פעולה מורכבת שיש בה היבטים של קליטת קהל, בטיחות, הדרכה, תכנים, שמירת טבע ועוד ועוד...אך איך כל אלה באים לידי ביטוי כשמדובר בים?
בשנה האחרונה הוכרז הגן הלאומי הראשון מסוגו בישראל: גן לאומי ים קיסריה. בפרויקט משותף עם רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ויד הנדיב, בנינו מתודולוגיה סדורה לתיקי אתר ימיים והכנו תיק אתר לגן הלאומי הימי הראשון בישראל.
אני מודה לאנשי מחוז צפון ברט"ג ולחברים בחברה להגנת הטבע על העבודה המקצועית והנעימה!
(צילום: אריה טננבאום)

02/02/2025

הכרזה של אתר מורשת באה כמעט תמיד "מלמעלה", דרך מוסד ציבורי או גוף ממשלתי (רשות העתיקות, עירייה, המועצה לשימור, משרד מורשת...) המכירים במשמעותו ההיסטורית העמוקה של האתר. אבל מה לגבי אתרים ספונטניים ו"צעירים" שהציבור יצר? האם יש להם זכות להיות אתרי מורשת?
אחרי ה7.10, קמו עשרות, ואולי מאות מוקדים של הנצחה, סימון, זכרון והקדשה. ההתפרצות הספונטנית הגיעה "מלמטה", כאשר משפחות, חברים וגם כלל הציבור, מצא דרכים יצירתיות לזכור את הנופלים והנרצחים ולסמן פיזית את מוקדי האירועים בשטח.
הפעולה האוטומטית, כמעט מחתרתית, באה לעיתים בקונפליקט עם רצון הממסד להכתיב בשטח נרטיב משלו ולאכוף את כוחו בשטח.
לדוגמה, כמה חודשים אחרי הטבח, התקבלה החלטה לשפץ את המיגוניות שנפגעו ולצבוע את כולן בלבן תוך מחיקת כל סממן לאירוע ולמה שהיה אחריו. המהלך, גרם להתפרצות של זעם ציבורי.

הפרקטיקה של "הקמת אתרי מורשת ספונטניים", מעלה שאלות שיש לדון בהם. האם אלו באמת אתרי מורשת? בחריות מי להחליט איזה אתר ישמר ואיזה לא? מי יתחזק אותם? בעולם שבו כל אחד יכול להקים 'אתר מורשת' כרצונו, האם יש עוד משמעות לשליטה השל השלטון הכללי על ייצוג ההיסטוריה במרחב?

בתגובה הראשונה צרפתי מצגת מאוד מעניינת של פרופ' אליהו שטרן, בנושא של אתרי מורשת ספונטניים במרחב.

שמחתי להתנדב ולהוביל סיור מקיף בקיסריה לחברי עמותת אבני מורשת. זו עמותה רב תחומית הפועלת לשתף את הציבור דרך פרויקטים חינ...
26/01/2025

שמחתי להתנדב ולהוביל סיור מקיף בקיסריה לחברי עמותת אבני מורשת. זו עמותה רב תחומית הפועלת לשתף את הציבור דרך פרויקטים חינוכיים והנגשת מידע בחינם, בתחומי ההיסטוריה והמורשת. מזג האויר התחיל קריר אבל השמש יצאה וקיסריה האירה לנו פנים.
צילום: מיכל פריימן

הקסם במקומות הנטושים, שבהם הזמן עצר מלכת ומספר סיפור בלי קול.פרויקט חדש בשיתוף עידו שלום.
16/01/2025

הקסם במקומות הנטושים, שבהם הזמן עצר מלכת ומספר סיפור בלי קול.
פרויקט חדש בשיתוף עידו שלום.

מכון המים של חמשת הקיבוצים בעמק הירדן (כנרת, דגניה א', דגניה ב', אפיקים ובית זרע) היה אחד ממפעלי ההתיישבות הציוניים הבול...
22/10/2024

מכון המים של חמשת הקיבוצים בעמק הירדן (כנרת, דגניה א', דגניה ב', אפיקים ובית זרע) היה אחד ממפעלי ההתיישבות הציוניים הבולטים שביטאו יוזמה, רוח חלוצית, עבודת ידיים ושיתוף פעולה בין-קבוצתי באופן שהפריח את שממת העמק, חיזק את הבטחון ואת הלכידות החברתית. מכל אלו נותרו כיום רק שרידים מעטים הנמצאים גם הם ב'סכנת הכחדה'.
(מימין: האמה הגבוהה, שצילמתי 2023. משמאל: אותו מקום, 80 שנה קודם לכן בצילום של זולטן קלוגר מאוסף התצלומים הלאומי).

Address

Sha'ar HaNegev

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Eldad Greenfield Architecture & Heritage Conservation posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share