07/08/2026
משהו על אהבה ותרבות פוליטית
—
אתמול התכנסנו. כל הסיעה. ישבנו על הגג של ח”כ סימון דוידסון, והוא עשה על האש כולל כרוביות לצמחונים. צחקנו הרבה, התחבקנו לא מעט.
אחר כך יואב סגלוביץ דיבר. הוא סיפר לנו על המהלך, על ההתלבטויות שלו, על הדרך שהוא עבר עם עצמו עד שהחליט שהוא משנה כיוון. זה היה סיפור מורכב, כי יואב מורכב (במובן הכי יפה של המילה), אבל הוא ידע שהוא מדבר לאנשים שרוצים להקשיב ולהבין.
אנשים דיברו אחריו. לא היו שיפוטיים, לא עסקו בשאלה אם הם מסכימים או לא. אידיאולוגית כולנו במקום אחר, אבל זה בסדר. הרעיון שלנו, מהיום הראשון, הוא שגם אנשים שלא מסכימים צריכים לדעת לדבר ולעבוד יחד.
בסוף אמרנו פשוט ליואב שאנחנו אוהבים ומעריכים אותו, ומאחלים לו רק טוב, ואנחנו יודעים שיש עוד לפניו לא מעט קשיים, אבל תמיד נשאר חברים שלו.
ואז רובי חן, שגר ליד, קפץ להגיד שלום, והביא בקבוק יין עם ציור של הבן שלו, איתי חן ז”ל, שנחטף לעזה. וחיבקנו גם אותו, ודיברנו על הקמפיין ומה אנחנו צריכים ורוצים לעשות בחודשיים וחצי הקרובים, ובלילה עוד המשכנו להתכתב בקבוצה על זה שהיה כיף להפגש.
וזהו. אין לי עוד משהו לספר לכם. רק שאני גאה להיות חלק מקבוצה שזו התרבות הפוליטית שלה, ובאמת שיהיה ליואב בהצלחה.
