Haifa city archive - ארכיון העיר חיפה

01/09/2026

הצלצול שלא יישמע: סודו של בית הספר הנטוש במפרץ

ה-1 בספטמבר תמיד מביא איתו את ההתרגשות המוכרת של פתיחת שנת הלימודים: חולצות לבנות, ילקוטים חדשים וקולות צחוק בחצרות. אבל במפרץ חיפה, מול קו המים, עומד מבנה ברוטליסטי מרתק מבטון חשוף שכבר שנים רבות עומד דומם.

מתישהו בשנות השישים או ראשית השבעים נחנך המבנה בטקס חגיגי ומלא תקווה כבית ספר מקצועי, הודות לתרומתם הנדיבה של בני הזוג נחמיה מאיר ונחמה (נעמי) כהן מארה"ב – ילידי ירושלים ומורה לשעבר בראשון לציון, שהקימו בארה"ב את רשת "ג'יאנט פוד" והקדישו את הונם לחינוך ולרווחה בישראל.

בתצלומי הארכיון מטקס הפתיחה המרגש מככבים מנהיגי התקופה: ראש עיריית חיפה יוסף אלמוגי, שר החינוך והתרבות אהרן ידלין, ואנשי חינוך נרגשים שגזרו את הסרט והכניסו את המחזור הראשון לסדנאות ולכיתות החדשות.

אולם עם השנים, שינויים במערך החינוך המקצועי הובילו לאיחוד מסגרות ולסגירת המבנה, שעומד כיום כמעין "קפסולת זמן" ארכיטקטונית שכתבי אדריכלות אוהבים לכתוב עליו.

בארכיון יש לנו תצלומים של המבנה מאוסף דובר העיר –אבל אנחנו לא יודעים את כל הסיפור, ומחכים לסיפורים שלכם!
למדתם או לימדתם בבית הספר?
זוכרים את ימי הפתיחה, את השיעורים בסדנאות או את החברים לספסל הלימודים?
יודעים מי עשה את שלט הפסיפס ? עדיין שם?
כתבו לנו בתגובות ועזרו לנו להשלים את התמונה ההיסטורית!

#חיפה #נוסטלגיהחיפאית #חיפהשלפעם #חינוךמקצועי #ברוטליזם #אדריכלותבישראל #היסטוריהישראלית #מפרץחיפה #מבניםנטושים #זיכרונותילדות

01/09/2026

מתחילים בית ספר היום?
מזל טוב, איחולים !

תהלוכה של ילדי בית ספר, מזהים ?
מקום ?
שנה ?

30/08/2026

בין מזל לגורל בארכיון - על איתור מדיה הסטורית בתהליך התיעוד - אדריכל אמיר פרוינדליך, אדריכל שימור ותיעוד
בהרצאה הקרובה של "חלון לארכיון" נארח את אדריכל השימור והתיעוד אמיר פרוינדליך, להרצאה על מחקר ארכיוני של תיקי שימור – מה מחפשים, איפה מחפשים, ואיך מחברים בין פיסות מידע כדי לבנות תמונה היסטורית ואדריכלית של המבנה.
ההרצאה ביום שני הקרוב, 31.8, בשעה 20:00 (פתיחת מצלמות ב-19:50)
קישור להרשמה: (מי שכבר נרשם בעבר לא צריך להירשם שוב) https://bit.ly/Halonla
הקישור לזום יישלח לנרשמים לקראת ההרצאה.

בין מזל לגורל בארכיון - על איתור מדיה הסטורית בתהליך התיעוד - אדריכל אמיר פרוינדליך, אדריכל שימור ותיעוד

בהרצאה הקרובה של "חלון לארכיון" נארח את אדריכל השימור והתיעוד אמיר פרוינדליך, להרצאה על מחקר ארכיוני של תיקי שימור – מה מחפשים, איפה מחפשים, ואיך מחברים בין פיסות מידע כדי לבנות תמונה היסטורית ואדריכלית של המבנה.

ההרצאה ביום שני הקרוב, 31.8, בשעה 20:00 (פתיחת מצלמות ב-19:50)

קישור להרשמה: (מי שכבר נרשם בעבר לא צריך להירשם שוב) https://bit.ly/Halonla

הקישור לזום יישלח לנרשמים לקראת ההרצאה.

27/08/2026

גל חום וסגרו לנו את החופים בחיפה בגלל זיהום? הים נראה כרגע כמו ניסוי בכימיה? אל ייאוש! במקום להתבאס על המצב (ולהזיע), החלטנו לקחת אתכם בצלילה לימים שבהם לא רק שהיה איפה לשחות בעיר, אלא אפילו עשו מזה אירוע מהמם - קופצים למים, גרסת המנדט הבריטי.

בקיץ 1945, אצטדיון השחייה בבת גלים לא אירח סתם "תחרויות", הוא אירח "גאלות שחייה" (Swimming Gala) יוקרתיות, בתור אחת הבריכות הכי טובות בארץ (הים היה נקי, נגיד).
ומי עמד מאחורי כל הגלאם הזה? לא אחרת מאשר התאחדות א"י לשחייה . הרבה לפני שאיגוד השחייה של היום שלח שחיינים לאולימפיאדות, ההתאחדות הייתה הגוף הרשמי שניצח על המים בארץ ישראל של ימי המנדט. ארגנו תחרויות, דאגו להפקה ולפרסום, ואפילו הדפיסו כרטיסים צהבהבים עם כיתוב מוקפד בעברית ובאנגלית.

הנה עוד כמה עובדות מהארכיון שיוכיחו לכם שפעם באמת היה פה שמח (ונקי!):
• הדרבי הגדול: ביום ראשון ה-5 באוגוסט 1945 בשעה 17:00, נערכה באצטדיון השחייה בבת גלים תחרות דרמטית בין תל-אביב לחיפה. כי מתברר שהיריבות בין העיר ללא הפסקה לעיר של הפועלים התחילה הרבה לפני עידן ההייטק.

• יוקר המחיה: כרטיס ישיבה לטריבונה ב' עלה 200 מא"י (מיל ארץ ישראלי). אנחנו לא בטוחים כמה מנות פלאפל זה היה קונה לכם אז, אבל זה בטוח היה שווה כל גרוש.

• שילוב ראוי (בין חיילים לאזרחים): קודם לכן, ב-23 ביוני, נפתחה העונה עם התחרות המרכזית הראשונה באותה בריכה. התחרות הזו הייתה פתוחה לאנשי צבא ואזרחים כאחד. הזדמנות מצוינת לראות מי שוחה מהר יותר - הפקיד מהנמל או הקצין הבריטי.

• שוויון זכויות (בערך): בזמן שהגברים התחרו במקצים מתישים של 200 מטר סגנון חופשי ו-200 מטר חזה, הנשים הסתפקו במקצים של 100 מטר בלבד (חופשי וחזה). קחו את זה לאן שאתם רוצים ....

• אקשן בלי הפסקה: למי שהשתעמם משחייה הלוך - חזור, באירוע של חודש יוני כלל גם תצוגת קפיצות ראווה למים ומשחק כדור-מים סוער.

לסיכום, יודעים מי זכה? יודעים מי התחרו ? יש לכם אלבום תמונות של התחרויות בבריכת בת גלים? בארכיון העיר חיפה נשמח לראות ....

19/08/2026

פעם, בשנת 1947 בינואר מכרו קרח.

המחיר בבית החרושת 50 מי"ל לכל בלוק קרח ועל זה יש להוסיף הוצאות הובלה לביתכם. החידוש של 'החברה הכללית' הוא בהעמדת תיבות מבודדות בכמה מקומות כדי לקצר את המשלוח. וברוח התקופה - לפי דעתם, חיילים משוחררים ממש מתאימים להיות מחלקים.
מוזמנים להציע מועמדות.
מאוספי ארכיון העיר חיפה.

18/08/2026

לחברי מורי הדרך ומי שמחפש משהו חדש בקיץ הזה שלא נגמר – הנה הזמנה לקרוז יוקרתי מחיפה, ולא, לא על אניית נוסעים מפוארת שמפליגה לקפריסין או לריב עם יוונים כחולי שיער.

השנה היא 1950. בזמן שדב יוסף ספר לכל אזרח במדינה ביצה וחצי לשבוע במסגרת משטר הצנע, החבר'ה ב"חבל הימי לישראל" החליטו להרים 'טיול ימי' על סיפון א/ק "קוממיות", בלי לספר לכם שפעם זאת היתה אניית מעפילים. הגיוני סה"כ.

מה בתפריט (תרתי משמע)?
• היציאה ב-9:30 בבוקר, החזרה ב-20:30 בערב. בטווח הזמן הזה הבטיחו למפליגים לא פחות מ-4 ארוחות מלאות. בשנת 1950, ארבע ארוחות ברצף זה לא קרוז תענוגות, זו תוכנית הברחת מזון לאומית.
• כרטיס רגיל עלה 3 לירות, אבל אם הצגתם פנקס חבר של החי"ל קיבלתם הנחת סלב וסגרתם עניין ב-2.5 לירות.
• התוכנית האמנותית כללה את השילוש הקדוש שכלל "תזמורת, רקודים, זמרה". שום דבר לא אומר "חופשה חלומית" כמו לנסות לרקוד הורה בלב ים כשהקיבה שלכם מתמודדת במקביל עם ארוחה מספר 3 וגלים של חצי מטר.

ושימו לב לפאנץ' האמיתי: כל המסע המפואר הזה לא כלל אפילו ירידה לחוף בתל אביב. המטרה הבלעדית הייתה לשוט עד לשם, להסתכל על התל-אביבים מהים, להרגיש עליונות חיפאית, ולחזור הביתה לישון בכרמל.

מתוך אוספי ארכיון העיר חיפה.

16/08/2026

קפטן בים, קבלנית בניין ביבשה: המחווה הרומנטית של חלוץ הימאות לאשתו שלומית חודורוב

תיקי ועד שכונת הר הכרמל אחוזה עוברי דיגיטציה, והפנינים יקרות במיוחד.
הפעם, עותק מכתב שנשלח לעיריית חיפה ולוועד הר הכרמל – אחוזה לפני כמעט 80 שנה. 1 באוגוסט 1947, קפיטן אליעזר חודורוב, חלוץ ימי, מראשוני הימאות העברית, נמצא באלכסנדריה מצרים על האנייה "Lee Sang" של חברת הספנות המצרית בריטית Alexandria Navigation co (A.N.C).
במכתב מסודר ורשמי הוא מציין כי הדרך מרחוב ויטקין (כך במקור) אל ביתו שבשכונת אחוזה, נסללה כולה על חשבונו ובניהולה המלא של אשתו, שלומית לבית איזנברג מרחובות. לאור עובדה זו, הוא דורש לקרוא לדרך 'מורד שלומית'.

למה דווקא שלומית? כאן הקפטן מודה ביושר כובש, או אולי ברגשות אשם כבדים של בעל נעדר: "במשך כל ימי המלחמה שרתי בים, וגם עכשיו עבודתי באוניה בים קושרת אותי... ע"כ אני מציע ששם זה, מורד שלומית, הלא היא אשתי, נטלה עליה את רוב העול בהקמת הבית...".
בזמן שגיבור הים שלנו הפליג בין נמלי העולם, נאבק בגלים והקים ציים, שולמית חודורוב נשארה לבד בכרמל. היא זו שאכלה את החצץ, רבה עם קבלנים, פיקחה על הפועלים, שילמה חשבונות, ובלעה את אבק הבנייה של אחוזה. הפיצוי של הבעל על שנות הסבל הבירוקרטי והפיזי שלה? "מאמי, הנה, קראתי לשביל הגישה שלנו על שמך". אין תיעוד לתשובה של ועד הר הכרמל- אחוזה.....
השטח עצמו (גוש 10786, חלקה 63) עדיין ממוקם באחוזה. הבית ההיסטורי כנראה נמצא שם, אך "מורד שלומית" הפרטי נבלע בפיתוח העירוני של חיפה ברבות השנים, והפך לעוד כביש גישה או חניה חסרת שם עירוני רשמי. אבל אנחנו בארכיון העיר פה כדי לוודא שאיש לא ישכח את שלומית חודורוב.

12/08/2026

ארכיון העיר חיפה – קיץ 2026. פרויקט סריקה של תיקי ועד הר הכרמל מזמן לנו פנינים
שנת 1945. מלחמת העולם השנייה מסתיימת, כוחות בעלות הברית מנצחים את הרייך השלישי, והשקט יורד על אירופה. ובארץ - תכירו סרג'נט טוביה מיכלין, קפטן לי רוטנברג (מחיל החימוש) ומייג'ור א.כ. טמקין. שלושה חיילים ששירתו במזרח התיכון וצפון אפריקה, ורגע לפני השחרור מהצבא הבריטי החליטו לעשות את מה שהם הכי אוהבים: לראות סרטים. כפטריוטים חיפאים, הם לא חשבו על תל אביב או ירושלים. הם פנו לוועד הר הכרמל במכתב נרגש עם חזון להקים "חברת הנהלת בית קולנוע" שתעסיק בגאווה אך ורק חיילים משוחררים. בעינירוחם כבר ראו את עצמם יושבים על כסאות עץ נוחים יותר או פחות, אבל התשובה הצוננת של ועד הכרמל הורידה אותם למציאות. במכתב יבשושי הוועד ענה למייג'ור שהדברים במכתב "אינם ברורים די צרכם". הוועד מבקש הבהרות: האם כוונתם לבנות בניין? לנהל קולנוע קיים? לשכור? וחותם את הגולל במשפט המחץ הפקידותי שניצח את מבחן הזמן: "רק לאחר שנקבל את תשובת כב' נוכל להביא את הענין לדיון במקום המתאים." תשובת כבודם לא נמצאת בתיק הארכיוני שנסרק זה עתה.
קולנוע של חיילים משוחררים על הכרמל אמנם לא יצא מזה. אבל אל תדאגו ליזמים שלנו, ובמיוחד לא לסרג'נט טוביה מיכלין. ארבע שנים מאוחר יותר, ב-1949, ניתב מיכלין את המרץ היזמי שלו לאפיק אחר לגמרי. הוא ייסד יחד עם שותפו את החנות המיתולוגית "זיניוק את מיכלין" – אימפריה מסחרית של ממש שהציעה הכל מכל: ציוד ספורט, צלילה, מחנאות, צעצועים וכלי בית. עם השנים העסק התמקד והפך למוסד החיפאי האייקוני והאהוב שכולנו מכירים עד היום – "ספורט מיכלין".

שתפו אותנו: איזה סרט הייתם מקרינים בקולנוע שלא קם, ומה הפריט הראשון שקניתם ב"ספורט מיכלין"?

06/08/2026

גל חום אצלנו, תחרות ארמונות החול הסתיימה, עוד רגע גם עונת בין הזמנים.
חזרנו לשנת 1951 לבדוק בפרוטוקולים שאנחנו סורקים עכשיו - מה קרה במועצת העיר באוגוסט שנת 1951. דיון על מחירי רחצה ....

מר י. קושניר (גיבור מעמד הפועלים לרגע) ניסה לעשות מעשה ולהוזיל את מחירי הרחצה בים ובבריכות בחיפה. מה הייתה תשובת מועצת העיר? "בהצבעה שנערכה הוחלט ברוב קולות לדחות את הצעת מר י. קושניר". למה להקל על התושבים כשאפשר פשוט לאשר את התעריפים היקרים של ועדת הכספים?

אז כמה עלה לכם לטבול במים באותו קיץ? (המחירים בפרוטות, כמובן):
💸 הסלקטיביים: בריכת "גלי-הדר" שברה שיאים עם 150 פרוטות למבוגר.
💸 מחירי אמצע: בריכת "הר-הכרמל" (120 פרוטות), בריכת בת-גלים וחוף הכרמל (100 פרוטות).
💸 העממיים: "גליה" בקרית-ים הסתפקה ב-80 פרוטות.
🏆 המנצח הגדול של הקיץ: חוף קרית-חיים, ששמר על כניסה חופשית לכולם!

אבל אל תגידו שלא דואגים לכם – המסמך מציין במפורש ש"המחירים כוללים דמי שמירת מלתחה". איזה פינוק אקסקלוסיבי!

והחלק הכי טוב? בסעיף ב' מופיעה ההבטחה הקלאסית: העירייה תעשה את ההכנות לפתיחת חוף רחצה "בצורה שתאפשר גישה נוחה וזולה להמוני העם"... אבל רק "לקראת העונה הבאה". סבלנות, חברים, הים שלנו לא בורח לשום מקום.

אוגוסט 2026 - שתו מים, תאכלו ארטיק ותהנו מחוף רחצה שיש בו גישה נוחה וזולה להמוני העם.

26/07/2026

מאי 1942. מלחמת העולם השנייה בשיאה. באירופה משתוללת תופת, בצפון אפריקה רומל מתקדם מזרחה ומאיים על ארץ ישראל, ובחיפה? בחיפה נערכים בגבורה לאיום האמיתי: מחסור במושבים נוחים בקולנוע. בתיק הארכיוני של ועד הר הכרמל נמצא מכתב של בית החרושת 'פרוגרס' (מתל אביב, איך לא) לאגודה, בהצעה שאי אפשר לסרב לה. לרכוש: 200 כסאות וינאיים מכופפים לבית קולנוע. שימו לב לתמחור, במילים של הלירה הארץ-ישראלית (לא"י): דגם 500 בצבע כהה יעלה לכם 800 מיל. אבל אם תרצו אותו בצבע עץ? זה כבר יקפיץ את המחיר ל-900 מיל. בכל זאת, פרימיום כרמליסטי.

כדי להפיג את החששות של תושבי ההר בעת משבר עולמי, בית החרושת טורח להרגיע ש'קיום ביהח"ר שלנו זה 17 שנה בארץ מבטיח את חוזקם של הכסאות לאורך ימים'.

אז בפעם הבאה שאתם מתלוננים שאין מקום לרגליים בקולנוע, תזכרו את תושבי הכרמל של 1942. הם ידעו שעם כל הכבוד לפאניקה העולמית ולבריטים, אי אפשר באמת ליהנות מסרט טוב בלי כסא וינאי מעוצב.. מצרפת לכם גם תמונות מהקטלוג...