21/08/2026
שי מלכה כותב:
הסוחרים בפחד: על מופע האימים של ברל'ה, פילבר ושאר משרתי הקיבעון.
צריך מידה בלתי נתפסת של עזות מצח כדי לעמוד מול הציבור אחרי טבח השביעי באוקטובר ואחרי שלוש שנות מלחמה עקובה מדם, ולמכור לו בדיוק את אותו הבלוף שריסק אותנו.
הקמפיין של ברל'ה קרומבי ושלמה פילבר זהו קולו הצורם של מנגנון עסקני ישן, מפוחד וחסר עמוד שדרה, שמבין שהקרקע נשמטת תחת רגליו. כשאין חזון, כשאין הישגים להציג, וכשאין אומץ להוביל להכרעה וניצחון - מה שנשאר בארסנל זה רק צרחות "גוועלד", סחיטה רגשית זולה וניסיון להשתיק כל מי שמסרב להמשיך לצעוד בעיניים עצומות אל התהום.
1. מי שמדבר על "שריפת אסמים" הוא מי שהצית את השדה.
הקמפיינרים האלה מעזים לתקוף דמויות כמו משה פייגלין ועופר וינטר בטענה של "אגו" ו"שריפת המדינה". בואו נעמיד דברים על דיוקם ההיסטורי והעובדתי: מי שהביא עלינו את השבעה באוקטובר זו אותה הנהגה שמעולם לא השתחררה מתודעת אוסלו. זו אותה הנהגה שחיבקה את ערפאת, שחילקה את חברון, ששחררה את יחיא סינוואר בשביל תמונת יחסי ציבור על כבש המטוס, ושפיטמה את חמאס במזוודות דולרים מקטאר - מהלך שכל בר דעת מימין ומשמאל מביט עליו היום בזעזוע ובקבס.
מי ששרף את הביטחון הלאומי הם אלו שממשיכים גם כעת להציל את הבנקים של הרשות הפלסטינית, להזרים לה כספים, ולטפח מפלצת של עשרות אלפי חמושים מרחק דקות ספורות מכפר סבא, רעננה ופתח תקווה. אותם עסקנים שהובילו את מחדלי העבר וההווה, מעזים עכשיו לעמוד ולהטיף מוסר לציבור.
2. שלוש שנים של מלחמה - אפס הכרעה ותדלוק האויב.
בואו נדבר על המציאות המדממת ולא על ספינים של קמפיינרים. אחרי שלוש שנים, תחת שלטון "ימין מלא מלא", אין הכרעה באף חזית. בפועל, הממשלה הזו מקבעת מדינה חמאסית בעזה. בזמן שהבנים שלנו נלחמים, מחרפים את נפשם ונופלים בשדה הקרב, הממשלה הזו מתספקת את האויב ומאכילה אותו במאות משאיות אספקה ביום.
במקום להכריע, להשמיד, לגרש ולשלוט - מורחים זמן, נכנעים ללחצים בינלאומיים ומשמרים את שלטון הטרור. במקום להרכין ראש, לקחת אחריות ולפנות את המקום, יש למשרתי המנגנון את החוצפה לחלק ציונים ולדרוש מהציבור להמשיך לשתוק.
3. מנצחים בקרבות הטקטיים, מפסידים את המערכה כולה.
חסידיו אוהבים להשוות את נתניהו לוינסטון צ'רצ'יל...
אז בואו נדבר על צ׳רצ׳יל שידע לקחת שרשרת של נסיגות ומפלות טקטיות קשות, ולתרגם את כוח העמידה של עמו לניצחון אסטרטגי היסטורי ולהכרעה מוחלטת של גרמניה הנאצית. אצל נתניהו והמנגנון שלו קורה בדיוק ההפך: הלוחמים המצוינים והגיבורים שלנו מביאים הישגים טקטיים פנומנליים בכל גזרה, מנצחים בכל היתקלות ומחרפים את נפשם - אבל ההנהגה הופכת את הניצחונות הללו לתבוסה אסטרטגית מהדהדת.
במקום להפוך את ההקרבה של הלוחמים לשינוי המציאות, חזרנו בדיוק לאותה קונספציה: חזרו לפירוק כיתות הכוננות, להחרמת נשקים, לתרבות ההתגוננות, לאספקה שוטפת של מאות משאיות ביום לאוייב ולפחד מכניסה לקיני הטרור. שוב האויב מתאמן מול עינינו, הרשות הפלסטינית בונה צבא, הצבא המצרי מתעצם על הגבול, ואנחנו שוב משקרים לעצמנו ש"הכל בסדר" ו"האויב מורתע".
4. טקטיקת ההשתקה: הפיכת הבוחר לבן ערובה.
השיטה של קמפיינרי המנגנון שקופה ועלובה: "או שתמשיכו לתחזק את המנגנון הקיים, או שתקבלו מדינה פלסטינית". זו אינה פוליטיקה של ימין לאומי מאמין וחזק - זו פוליטיקה קטנה של סחטנות. המסר שלהם למחנה הלאומי פשוט: תשתקו, אל תחשבו, אל תעזו להציב אלטרנטיבה אידיאולוגית, ותמשיכו לשמש קהל שבוי שמספק כיסאות לאנשים שלא מסוגלים לנצח.
הם מתייחסים לציבור כאל עדר חסר דעה שחייב לבלוע שוב ושוב כל כישלון, כל בריחה מאחריות וכל מחדל, רק כדי לשמור על הכיסאות של המנגנון.
5. מי שמפחד מהכרעה - שיירד הוא מהגג.
קרומבי קורא לאחרים "משוגעים, רדו מהגג". ובכן, מי שחייב לרדת מהגג הם מנהלי הקמפיינים שחושבים שהציבור שכח. הציבור התעורר.
המחנה הלאומי-אמוני מבין היטב שניצחון לא יגיע ממי שמנהל מלחמות מתוך דשדוש, ושריבונות, חירות וביטחון אמיתי לא יצמחו ממי שמשמר את הדיפ-סטייט, מקדש את הסטטוס קוו ומפחד ממשילות.
מי שאין לו אומץ לומר בבירור שצריך לנצח ולגרש את האוייב, להחיל ריבונות מלאה ולהחזיר את הגאווה הלאומית - שלא יטיף מוסר למי שמציג דרך ותוכנית אמיתית.
יגאל אלון אמר פעם שעם שאינו זוכר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. אבל עם ששוכח את מה שקרה לו רק אתמול בבוקר - נידון להביא על עצמו חורבן במו ידיו.
את מופע האימים הזה כבר מכרו לנו עשרות פעמים, וראינו בדיוק לאיזה גיא צלמוות הוא הוביל.
הטריק השחוק של "תסתמו את האף ותצביעו לפחד" נקבר סופית בשבעה באוקטובר.
הבחירה היום כבר אינה בין עסקן כזה לאחר, אלא בין המשך הדשדוש, התבוסתנות והפחד - לבין ניצחון אמיתי, חירות לאומית ואישית, ריבונות וזהות יהודית גאה. מי שרוצה באמת ניצחון לא ממחזר את הכישלון, הוא בוחר באומץ, בעקרונות ובחזון שאינו מתנצל.
אי אפשר לעשות את אותו ניסוי עם אותם אנשים ואותם רעיונות ולצפות לתוצאה שונה מזו שקיבלנו בשביעי לאוקטובר.
אנחנו מאד חוששים ממשלת שמאל,
אבל משביעי לאוקטובר נוסף אנחנו מפחדים הרבה יותר...
Berale Crombie
שלמה פילבר
